ברוכים הבאים למסע זוגי.
האמת שאני באמת מתרגש אפילו גם קצת חושש.
זו התחלת מסע עבורי ואני כולי תקווה שכך יהיה גם עבורכם.
מסע שיהיה טיול בין נופים של רגשות, בין סיטואציות שזורמות לבין מצבים שקשים עבורו כמו סלע שיושב כבד על הלב, בין זמנים שונים, בין תקופת שלכת לזמן פריחה, הזמן שאנחנו נמצאים בו ממש עכשיו שהטבע מתעורר מתרדמתו קם ומלבלב.
טוב אז אחרי ההקדמה הלירית במקצת נתחיל בצעד הראשון.
היום אני רוצה שנדבר על קונפליקטים.
אז מהו בעצם קונפליקט?
קונפליקט הוא מצב של התנגשות בין כוחות, שאיפות, רצונות, עקרונות. הקונפליקט יכול להיות בין האדם לבין עצמו ויכול שיהיה בינו לבין זוגתו.
הקונפליקט מעלה בנו את רמת המתח, ולפעמים ההתפרצות מגיעה מאפס למאה תוך כמה רגעים בודדים.
חוסר ההסכמה יכול להשתרע על פני מקרים רבים ובפרקים הקרובים אני רוצה שנגלה יחד ארבעה שורשים מרכזיים של הקונפליקטים השונים בחיינו. נראה שבמקום להתבונן בשורש אנחנו כל הזמן מתעסקים עם העלים שגם אחרי שנקטפו ואולי נפתרו אז הם צומחים מחדש רעננים יותר וחזקים יותר. אבל לפני זה אני רוצה לשתף אתכם בסיפור של אתמול בלילה.
ניסיתי לעשות לקונפליקט “ריפריימינג” הגדרה מחדש. משהו שיגרום לי להתייחס אליו קצת אחרת, כי התייחסות שונה לסיטואציה מולידה גם התנהלות ורגשות אחרים. נכנסתי למיטה ואחרי שכבר שמתי את השמיכה אמרת לאשתי ממי את יכולה לרשום משהו בטלפון שלך, תשלחי לי הודעה: מקונפליקט לדילמה.
אז מה המשמעות של המסלול הזה?
אם נתבונן בקונפליקט בין שני צדדים אולי נגלה שהצד שמולי, זה שנגדי, הוא בעצם “האחר שבתוכי” וההוא מעלה בי קול פנימי שמלווה אותי, שרוצה להזיז אותי מהמקום שאני היום, אבל בכל פעם שהוא עולה אני מצליח להדחיק אותו כמו איזה כדור בבריכה שמבקש לצוף מעל פני המים, להגיע לתודעה ואני דוחק אותו חזרה פנימה.
לדוגמא: אם אשתי היקרה מבקשת שנצא לחופשה משפחתית ואני אומר לה שכרגע זה לא הזמן כי אני מחוייב לעבודה.
כאן עולים שני צרכים הצורך בשחרור ויציאה מהשיגרה, לעומת הצורך ביציבות והתחייבות לשיגרה. כעומדים מן הצד, ברור לנו שלשני הצדדים יש מקום ויש גם היגיון אבל חוסר ההסכמה הזה יכול להוביל בקלות לעימות בו כל צד יכניס את הצד השני לכלא חשיבתי ורגשי – הוא יקבל את אות המופת של מקובע, חסר חיים, יבש והיא תכונה חסרת אחריות.
כשכל צד מתבצר בעמדתו אז הקונפליקט סולל לו בקלות את הדרך לעימות, לתחושת קשות ולפעמים גם לאלימות מילולית, וגם אם היא לא בוטה היא יכולה להיות עוקצנית שיודעת להכאיב ולהעלות כשלונות ואי נוחויות מהעבר, שקשורים או בכלל לא קשורים לאותו קונפליקט.
הרי בתוכי גם אני רוצה ללמוד קצת לשחרר, לגלות מחוייבות כלפי הרצונות ומשפחתי שלי ולא רק כלפי העבודה ואולי גם אשתי רוצה ללמוד להיות קצת יותר מחוייבת, יותר שגרתית.
ובעצם כאן הקונפליקט הופך להיות לדילמה. משהו שקורה בתוכי.
וכאן אני רוצה לשנות את הפיסוק ולהציע להחליף את סימן הקריאה החד החיצי והנוקשה בסימן שאלה עגול רך ועדין. ובמקום לומק זה מה שאני רוצה!!! אז לשאול זה מה שאני רוצה ואולי גם צריך? אולי יש משהו בתוכי שדווקא מבקש את מה שאני כל כך מתנגד לו כרגע?
מעניין לציין שבהקשר הפילוסופי הקופליקט והניגודים מציינים מערכת חשיבתית שנמצאת בתנועה של צמצום והרחבה. מבחינתי הההגדרה הפילוסופית הזו הזו היא הגדרה מקסימה, תפיסה מחדש של אותה מציאות, נקודת מבט תרפויטית שמרגיעה את המערכת האישית והזוגית. היא בעצם אומרת לי שהרבה פעמים אין כאן שני אנשים שכל אחד מחזיק ברצון אחד שמנוגד לאחר. אלא יש כאן אדם עם שני רצונות מתנגשים.
זו תנועה דיאלקטית שמתחוללת בכל אחד ומעימות זה הופך לצמיחה.
מקווה שנהניתם וניפגש בפודקאסט הבא.
קובי דרכי – מסע זוגי